בֵּין בַּדֵּי הָעֵץ הָעֵירֻמִּים
וְהֵם נוֹקְשִׁים עַל חַלּוֹנִי.
וּבַדְּמָמָה בְּתוֹךְ נַפְשִׁי
גַּם הַשָּׁמַיִם מִשְׁתַּקְּפִים
מְנֻקָּדִים בַּעֲנָנִים.
וּבִקַּשְׁתִּי אֶת הָאֲדָמָה
לְהוֹתִיר בִּי, אֶת חוֹתָמָהּ הָרַחוּם
לְאוֹרֵךְ גּוּפִי, לְתָמִיד.
הָרוּחַ שָׁב לָשִׁיר
בֵּין חַדְרֵי לִבִּי הַמֻּצְנָעִים
וְשׁוּב שַׁלְוָה בְּחַלּוֹנִי.
וּבְלֵילוֹת לֹא שְׁנַת
אֶזְכֹּר אֶת כָּל אַהֲבוֹתַי
מְקֻפָּלִים בְּמַחְשַׁבְתִּי.
וּבִקַּשְׁתִּי אֶת הָאֲדָמָה
לְשַׁמֵּר בִּי, אֶת הַשַּׁלְוָה הָרַכָּה
לְאוֹרֵךְ גּוּפִי, לְתָמִיד.
©
כל הזכויות למילים ולמנגינה שמורות לאילנה.פ.
21.01.15
הָרוּחַ שָׁב לָשִׁיר
השבמחקבֵּין חַדְרֵי לִבִּי הַמֻּצְנָעִים
וְשׁוּב שַׁלְוָה בְּחַלּוֹנִי.
אילנוּש יקרה, כרגיל מילותייך ושורותייך יפות יפות ומקווה שתמיד הרוח תשוב לשיר בחדרי לבך ותשרור שלווה בחלונך.
שבוע נפלא }{ }{ }{
תודה דושינק'ה... עונג גדול לקרוא את המילים שלך.
מחקכייף גדול שאת מגיעה לכאן }{ }{ }{
מקסים מקסים מקסים!
השבמחקמקסים מקסים מקסים!
השבמחקליהיא שלי...איזו הפתעה! תודה לתגובתך המקסימה!
מחקמתי אזכה לראותך ולשמוע את קולך היפה?
תודה דושינק'ה... עונג גדול לקרוא את המילים שלך.
השבמחקכייף גדול שאת מגיעה לכאן }{ }{ }{
קראתי את המילים שוב ושוב. חיברתי בין הבתים של השיר. ניסיון של התאמת הבתים 1 ל 4 וכולי.
השבמחקבראייה של היום לאחור, קשה לי לראות את השיר כמשהו שמפיח תקווה, אך נותן ראייה שפוייה מול הבלתי נמנע הנגזר על האנושות.
מה שכן שמתי לב שהשיר מחולק לשניים. 1 הסתכלות בראיה מפוקחת מההווה לעתיד.
2 מבט וירטואלי מהעתיד אל ההווה.
איך יראו החיים ( בצרוף כימי במוחינו ) אחרי לכתיינו. מנקודת המבט שלנו.
זה נותן לי, השקפה על הנפש ...........
זוית ראיה מעניינת יש לך רומיקו, תמיד היתה ועל כך אני גאה בך!
מחקהמבט שלך רואה התנבאות שלא מדעת, למה שעתיד להתרחש בתוכי,
למה שכבר היה שם בלא ידיעתי ואני .. רק ביקשתי שלוה ורחמים, לשמר זכרונות
לעצמי וגם לדורות הבאים.
כך הבנתי את התגובה שלך, תגובה מעמיקה עם חכמת חיים ונסיון חיים שלא כל אחד
מגיע אליו.
תודה רומיקו והמון אהבה ממני }{ }{
אתחיל מכותרת השיר "לאורך גופי" הגוף הוא הכסות של הנשמה. והשיר באמת מתאר את היחסים בין גוף לנפש. היקום –הגוף , האדמה –הנפש. השיר מתנהל בשני מישורים של פנים וחוץ. פנים הוא נפשה של הדוברת בשיר. היקום הם הרוח והאדמה. הרוח " הָרוּחַ שׁוּב שׁוֹרֵק זו רוח היקום, כשהוא שורק השריקה נשמעת לו כחיזור אלא כיללה. הציוריות של הבית הראשון מתארת את עונת הסתיו, בדי העץ חשופים, כי עליהם נשרו וענפים עקרים נוקשים בחלון. קר להם והיו מעדיפים לשכון בתוך הבית. המטאפורה מתארת כמיהה של החוץ להיכנס פנימה. החוץ הוא גוף היקום והפנים הוא המעבר מן החלון אל תוך הבית, אלא שהנקישה נשארת בחוץ.
השבמחקבשיר מופיעים שני פעלים "שוב –שב" לכאורה אותו שורש, אך רק לכאורה, כי המילה "שוב" פירושה עוד פעם. והמילה "שב" פירושה לחזור. הרוח , הדממה והאדמה חוזרות פעמיים. הרוח בהתחלה שרקה ואחר כך השריקה הפכה לשירה. הדממה היא השער אל הנפש של הדוברת, בתוך הדממה מקופלות המחשבות, אומרים שהעיניים הם עיני הנשמה, עיני הנפש. השמיים משתקפים דרך העיניים של הנשמה. ההשתקפות מסמלת את פנים המסע של הדוברת, כאשר לאורך הגוף של היקום הרוח שורקת ושרה, השמים משתקפים, העצים עירומים. לרוח, לדממה ולאדמה יש שני תפקידים. בחלק הראשון, תיאור הגוף של היקום. בחלק השני תיאור הגוף של הדוברת בשיר.
" וּבִקַּשְׁתִּי אֶת הָאֲדָמָה
לְהוֹתִיר בִּי, אֶת חוֹתָמָהּ הָרַחוּם
לְאוֹרֵךְ גּוּפִי, לְתָמִיד" פעמיים מבקשת הדוברת בשיר מהאדמה להשאיר את גופה ללא רבב." וּבִקַּשְׁתִּי אֶת הָאֲדָמָה
לְשַׁמֵּר בִּי, אֶת הַשַּׁלְוָה הָרַכָּה
לְאוֹרֵךְ גּוּפִי, לְתָמִיד." זה לא רק החותם הרחום אלא זאת השלווה הברוכה לשמור על הגוף מנזקי הסביבה. בחלק הראשון הרגשות נכנסים לתמונה הציורית:הריקנות, העירום של הסתיו, הוא העירום של הגוף הפגוע. בחלק השני הרוח מביאה עמה בשורה, שהחולי נשאר מאחור והגוף חבר לנפש והוא שומר עליה. זה שיר לירי יפהפה אילנה יקרה, שמתאר פנים וחוץ בתוך חיי הדוברת. את מקומה של הרוח צבעתי בצהוב, את הדממה בצבע ירוק ואת האדמה בצבע אדום. חשתי צורך עמוק לצבוע את מילות המפתח, כי הן מסמלות את השמש, הצמיחה ואת ההתפתחות האדמה . האדמה מסמלת את היציבות. ויש כמיהה להגיע ליציבות הגוף. יש שתי תמונות בשיר: לפני ואחרי. זה כל היופי.
יהודית יקירתי,
מחקאני מוקסמת מביאור השיר וההתייחסות שלך לפרטי פרטים. לכבוד גדול לי!
כשאני כותבת, או יותר נכון מקלידה, המילים יוצאות כמעט ללא הכרה, כאילו אני משמשת צינור למילים שמבקשות לצאת מתוכי. לאחר מכן אני קוראת אותן, במעין השתאות גדולה. הדבר אינו קורה בכל יצירה, אך ב"לאורך גופי" הדבר קרה לשמחתי. כל זה גרם לי לחשוב שבזמן שהשורות נכתבו גופי ידע משהו ש"הסתיר" מהנפש שלי, הגוף עזר להכין את הקרקע לקראת הבאות. הגוף התנבא! וכפי שכתבת, כה נפלא, בחלק האחרון של התייחסותך: "בחלק השני הרוח מביאה עמה בשורה שהחולי נשאר מאחור והגוף חבר לנפש והוא שומר עליה". זהו משפט מופלא ואני מבקשת רשות לשמור אותו עימי הלאה, במעלה הדרך של מסע חיי.
המון המון תודה }{ }{ }{
אילנה יקירתי מקסים ומרגש אחד הנפלאים שלך .....
השבמחקתודה יורם ידידי היקר!
מחקמתרגשת מתגובתך וזוהי מחמאה גדולה בשבילי
המון אהבה ממני }{ }{
מאוד נוגע אילנה יקרה, ודברייך על ידיעה מוקדמת שמתבטאת ביצירה מרגשים.
השבמחקתודה סמדר יקרה. המדהים הוא שזהו השיר הראשון והיחיד שעטפתי את מילותיי בגלימת צלילים. חיברתי את הלחן ומאז הוא ממתין למעבד המוזיקלי שיקח ויהפוך אותם ל"שיר" אמיתי. עד אז המילים הן הדבר היחיד שאני יכולה להציג.. המועד הנכון יגיע, כשיגיע :)
מחק